1. התובעים, בני זוג, רכשו ביום 19/5/09 שני כרטיסי טיסה מאל-על באמצעות סוכנות הנסיעות דיזנהויז (הנתבעת 2). הכרטיסים כללו טיסה ישירה של אל-על למומביי וחזרה, עם טיסת קישור של חברה אחרת לניו-דלהי.
ביום 5/10/09 התובעים טסו בטיסת הקישור מניו-דלהי למומביי, הם היו אמורים לנחות במומביי בשעה 20:05, כאשר טיסת ההמשך של אל-על יוצאת בשעה 23:00.
בשל עיכוב נחיתת המטוס במומביי בשעה 21:00, הם הגיעו לדלפקים של אל-על ונמסר להם שבשל קוצר הזמן, לא ניתן היה להעלות את המטען לטיסה, נאמר להם שהמטען ישלח בתוך שבוע, והם הסכימו לכך, אך בתוך מספר דקות, באופן לא מוסבר, ננטש דלפק אל-על והם לא ידעו מה לעשות, ולאחר שעה וחצי של שוטטות פנה אליהם קצין הביטחון של חברת אל-על ונאמר להם שהטיסה יצאה, שהטיסה הבאה יוצאת רק בעוד 3 ימים, ולכן הם נאלצו לרכוש כרטיסים אחרים דרך חברה טורקית.
הכרטיסים החדשים עלו כ- 500 דולר לכל אחד, כלומר בסה"כ 1000 דולר.
2. הנתבעת מס' 2 טוענת בכתב הגנתה שהיא עמדה בהתחייבויותיה שכללו את אספקת הכרטיסים כמוסכם, אין לה שליטה על לוחות הזמנים של חברות התעופה ועל איחורים שנגרמים עקב מזג האוויר, ואם מישהו אחראי לאי עליית התובעים למטוס, אלו התובעים עצמם או אל-על.
3. הנתבעת מס' 1, חברת אל-על, טוענת שהתובעים איחרו להגיע לדלפק הבידוק הבטחוני, ולכן הם איחרו את הטיסה חזרה.
לטענתה, מבדיקה מול נציגת החברה בנמל התעופה, עולה שטיסת הקישור איחרה, נחתה רק בשעה 21:15, והיה על הנוסעים לאסוף את המטען שלהם ולהגיע לטרמינל לבידוק, והתובעים הגיעו רק חצי שעה לפני מועד הטיסה. נעשו נסיונות רבים לעכב את הטיסה, ואכן היא יצאה באיחור של כרבע שעה, אך לא ניתן היה לעכבה עוד מעבר לאותו עיכוב של רבע שעה.
4. בדיון שהתקיים בפני, העידו התובעים, נציגות הנתבעות חזרו על טענותיהן, התובעים הציגו פסק דין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בתיק 555/02/10, שבו נדונו במאוחד תביעותיהם של כ- 20 נוסעים באותה טיסה עצמה, ולאחר שהעידה גם נציגת אל-על, קבע בית המשפט שם באופן חד משמעי שאינו מאמין לגרסתה, מעדיף את גרסאות הנוסעים-התובעים שם, וקובע שהאחראיות לתקלה נעוצה בחברת אל-על שלא נערכה כיאות לקלוט את כל הנוסעים שהגיעו בזמן לבידוק הביטחוני.
5. מנגד הציגה חברת אל-על פסק דין אחר של בית משפט לתביעות קטנות בבית המשפט בפתח תקווה, בתיק 28471/02/10, שם נדחתה תביעה של נוסע באותה טיסה עצמה, אלא שמתברר שהדיון שם לא היה ארוך וממצה כמו הדיון שנערך בתיק האחר, ככל הנראה נציגת אל-על לא העידה שם, וההחלטה ניתנה על סמך מסמכים שהוצגו.
6. שמעתי את טענות הצדדים, קראתי את שני פסקי הדין, ואין לי ספק שפסק-הדין שניתן בבית המשפט לתביעות בפתח-תקווה נכון אולי לנסיבותיו של אותו נוסע שעניינו נדון שם, אבל פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מתאר אכן את המצב לאשורו בכל הקשור להיערכות חברת אל-על בקליטת אותם 40 נוסעים שהופיעו לבידוק לצורך הטיסה, הערכות שהייתה לקויה.
7. אני מאמין לתובעים בכך שהגיעו לדלפק הבידוק הביטחוני של אל-על, כ- 45 דקות לפני הזמן שנועד מלכתחילה לזמן יציאת הטיסה, כלומר כשעה לפני יציאתה בפועל, זמן שבהערכות מתאימה של אל-על היה אמור להספיק לכך שהם יעלו על הטיסה.
כמו כן, אני מאמין לכך שהתובעים הסכימו שהכבודה שלהם תוטס בטיסה נפרדת, ושהסיבה לאי עלייתם לאותה טיסה לא הייתה נעוצה בסירובם כביכול לטוס ללא חפציהם, כפי שטענה אל-על.
8. עם זאת, נזקם של התובעים אינו אלא הסכום ששילמו עבור כרטיסי הטיסה לחברת התעופה הטורקית, כ- 1000 דולר, וביחד עם הוצאות ההליך, בסה"כ 4000 ש"ח.
9. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים את הסך של
4000 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, ומוסבר להם שניתן להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מהיום.
ניתן היום, י"ז אדר ב תשע"א, 23 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.